אחרי הסערה במועצה: סאלי עבד העבירה שיעור בערבית מול בניין העירייה

כעשרה תושבים ופעילים מסיעת רוב העיר התכנסו הבוקר (שני) בגן הזיכרון מול בניין עיריית חיפה לשיעור ערבית פתוח לציבור, במחאה על הסערה שהתפתחה בישיבת מועצת העיר האחרונה סביב נאומה של יו”ר הסיעה, סאלי עבד, בערבית.

עבד עצמה העבירה את השיעור, כשהמשתתפים ישבו על מחצלות בדשא ולמדו מילים וביטויים בסיסיים בערבית, "חיפאים רוצים ללמוד ערבית", אמרה עבד במהלך המפגש, "הם אוהבים את השפה, רוצים לדבר אותה, ונראה לי שהגיע הזמן גם לקדם את התוכנית שראש העיר כבר התחייב אליה, שכל ילד חיפאי ידבר ערבית".

עבור עבד, שיעור הערבית עצמו היה רק חלק מהמסר הרחב יותר שניסתה להעביר. השאלה מבחינתה איננה רק אם לומדים ערבית בבית הספר, אלא איזה מקום העיר נותנת לשפה הערבית במרחב הציבורי, "אני חושבת שזה מתחיל בגנים, זה מתחיל בגיל מאוד צעיר", היא אומרת, "חינוך דו לשוני זה לא רק דו לשוני. זה חינוך שמבוסס על סובלנות, סולידריות, שותפות ושוויון".

אחרי ה-7 באוקטובר, את חושבת שיהודים עדיין רוצים ללמוד ערבית?

"אני חושבת שבמיוחד אחרי ה-7 באוקטובר אנשים רוצים ללמוד ערבית ולהבין ערבית ולדבר ביחד ולהיות ביחד", היא אומרת ובהמשך השיחה מתייחסת לעובדה שלפיה עבור יהודים רבים בישראל השפה הערבית נתפסת לא רק כשפת שכן, אלא גם כשפה טעונה פוליטית וביטחונית. מבחינתה, דווקא המציאות הזו מחזקת את הצורך בלימוד השפה.

איך את מגיבה לטענות פוליטיקאים ואנשי תקשורת מקומיים, שהגיעו מבתים דוברים ערבית, שאין להם שום דבר נגד השפה הערבית?

"היהודים דוברי הערבית עברו התניה מאוד קשה ועצובה שבה הייתה מחיקה מוחלטת לשפה שלהם, לתרבות שלהם ולהיסטוריה הערבית שלהם", אומרת עבד, אך מוסיפה כי מבחינתה הבעיה איננה רק בשפה עצמה, אלא גם במעמד הפוליטי של הדובר הערבי: "אתה רוצה לדבר ערבית? שים אום כולתום בבית, תקשיב למוזיקה ערבית, אבל אל תדבר פוליטית בערבית, זה אסור".

עבד מחדדת את ההקשר בין פוליטיקה לשפה, "מה שקרה בישיבת המועצה זה שאני העזתי לא רק לדבר ערבית, אלא מישהי פוליטית העזה לדבר ערבית", היא אומרת, "ערבית היא אף פעם לא משהו אובייקטיבי או ניטרלי. היא תמיד פוליטית, וזה בסדר. פוליטי זה לא רע, זה יכול להיות מתקן".

"יש תלמידים שלא פגשו ערבי בחיים שלהם"

במהלך המפגש עצמו הגיעו לגן הזיכרון תלמידים של בית הספר הריאלי, כחלק מסיור באזור. כשנשאלו אם הם לומדים ערבית, השיבו שכן, אך כאשר התבקשו לנהל שיחה קצרה בערבית התקשו לעשות זאת. הרגע הזה הפך לחלק מהשיחה עם עבד, "איך את מסבירה את זה? הם כן לומדים ערבית אבל לא יודעים לדבר", שאלתי אותה, "כי קודם כל מתחילים מאוחר מדי", השיבה, "ואין לזה המשכיות, אין מרחבים שבהם באמת יכולים לתרגל את זה. אני שואלת אנשים בחיפה, גם כאלה שגדלו במשפחות ליברליות, והם אומרים לי שהם אף פעם לא פגשו ערבי בחיפה. זה מטורף".

את אופטימית לגבי מצב הערבית בחיפה?

בתשובתה היא מתייחסת לשלט המורה על הקמת גן חדש בוואדי סאליב, סמוך למקום מגוריה, שאמור למשוך ילדים משכונות מעורבות כמו חליסה, ואדי סאליב והדר, "למה שהגן הזה לא יהיה דו-לשוני? אין שום סיבה שזה לא יהיה דו־לשוני", אמרה. מבחינתה, חיפה יכולה להפוך למודל עירוני אחר, כזה שבו ילדים לומדים עברית וערבית יחד מגיל צעיר, והשפה הערבית אינה נתפסת כאיום אלא כחלק טבעי מהמרחב העירוני.