"מה לשים?": שווארמייה חיפאית מככבת בספר ילדים חדש

איך יכול להיות שבישראל עדיין אין ספר ילדים על שווארמה? זו השאלה שגיל ברב נשאל באמצע סיור קולינרי שהדריך בחיפה ומהבדיחה הזו נולד ספר ילדים חדש. ברב, מורה דרך קולינרי שמדריך כבר יותר מעשור סיורי אוכל בעיר, מנסה להוציא לאור את "מה לשים?" – ספר ילדים שמתרחש כולו בתוך שווארמייה חיפאית – דרך קמפיין הדסטארט שפתח לאחרונה. 

למה דווקא שווארמה? 

"מה זאת אומרת?", הוא צוחק, "כי זה האוכל הכי טוב בעולם. זאת בכלל לא שאלה. אני גם באמת חושב ששווארמה זה משהו מאוד ישראלי, מאוד יומיומי, אבל גם מאוד רגשי. אנשים גדלים על זה". 

ברב, תושב נשר שבעבר התגורר בחיפה, עובד כיום בחברת פוד־טק בקרית אליעזר, ומדריך סיורים בשוק תלפיות, ואדי ניסנאס והעיר התחתית, במקביל תמיד כתב לעצמו סיפורים, שירים וטקסטים קצרים, "עשיתי גם קצת ספוקן וורד בזמנו", הוא מספר, "ותמיד הייתי כותב לעצמי דברים, אבל זאת הפעם הראשונה שאמרתי לעצמי, יאללה, בוא נוציא משהו החוצה". 

מאיפה הרעיון לספר? 

"מישהו שאל אותי תוך כדי סיור, 'תגיד, איך אין ספר על שווארמה?' ואז אמרתי לעצמי, 'רגע, באמת איך אין?'. יש ספרים על כל דבר בעולם. אם יש ספר 'מי הזיז את הגבינה שלי,' וספר על 'תירס חם', איך אין ספר ילדים על שווארמה? זה הרי חלק מהחיים שלנו פה". 

הספר עצמו מתרחש בתוך שווארמייה שאליה מגיעים ילדים שונים עם בקשות שונות: ילד שאוכל הכל, ילדה צליאקית שמבקשת משהו בלי גלוטן, ילדה טבעונית שמזמינה פיתה עם ירקות וחומוס, "רציתי שהמקום הזה ירגיש כמו חיפה", מסביר ברב, "עיר שבה כולם נכנסים לאותו מקום, כל אחד עם מה שהוא אוהב ומה שמתאים לו. גם אם אתה לא אוכל בשר, אתה עדיין יכול למצוא את עצמך בשווארמייה".

"הבעיה היחידה היא שאני לא אומר על איזו שווארמה כתבתי" 

"חיפה היא בירת השווארמה הכי טובה בעולם", הוא קובע בצדק, "הבעיה היחידה היא שאני לא אומר על איזו שווארמה כתבתי, כי אני יודע שיהיו פה מריבות. שמעתי כבר יותר מדי דעות לא נכונות על מה השווארמה הכי טובה בעיר". 

למה אנשים כל כך רגישים לשווארמה שלהם? 

"שווארמה זה כמו קבוצת כדורגל. ברגע שבחרת, אתה נשאר איתה", הוא אומר בעודי טוען שלי יש נטייה לזגזג בין שווארמיות שונות בהתאם למיקומי בעיר, "זאת לא רק המנה עצמה. זה הסלטים, החריף, הפיתה, הטחינה, הבחור בדלפק שמכיר אותך. זה אם פינקו אותך בבשר או לא, אם המלפפון טרי מהבוקר או לא. לכל אחד יש את הפרטים הקטנים שלו. אנשים ממש נכנסים לוויכוחים על זה". 

בעוד אנחנו נסחפים לדיון פילוסופי על שווארמה, ברב לא שוכח עוד חלק מרכזי – הפיתה, "אם הפיתה נקרעת, נכשלנו", הוא אומר בחצי צחוק חצי אמת, "יש כאלה שיגידו ששווארמה טובה נמדדת בכלל בביס האחרון, כשכבר אין בשר ונשאר רק השומן, הטחינה והסלט". 

הקראת לילדים שלך את הספר? 

"הקראתי להם את הספר, וגם אשתי ואמא שלי קראו אותו. אמא שלי הייתה כותבת ספרים בקיבוץ שגדלתי בו, אז מבחינתי כשהם אהבו את זה, קיבלתי אישור לצאת לדרך". 

בסופו של דבר, מבחינת ברב, דווקא פשטות הרעיון היא זו שקסמה לו, "איך שעלה לי הרעיון, כבר היה לי 90 אחוז מהסיפור כתוב בראש", הוא אומר, "אמרתי לעצמי שאם זה בא לי בכזו טבעיות, כנראה שגם אנשים אחרים יתחברו לזה".

ואולי בגלל זה, בעיר שבה אנשים מסוגלים להתווכח שעות על סמיכות או דלילות הטחינה, סוג הפיתה או טיב הבשר, ספר ילדים על שווארמה נשמע פתאום כמו הדבר הכי הגיוני בעולם.