"מוּאַרֵה": תערוכה בהשראת סדרה בלשית פולחנית ששודרה ברוסיה בשנות ה-90
בין אזעקה לאזעקה, בין רוסיה לישראל, נולדה התערוכה מוּאַרֵה, של האמנית החיפאית סשה ניקיטינה אשר תוצג ממחר (שישי) בגלריית מרכז חדרים באחוזה. תחושת האלימות והמתח שליוו את השנה האחרונה החזירו את ניקיטינה אל מקור בלתי צפוי: הסדרה הבלשית פולחנית "רחובות הפנסים השבורים"
"מוּאַרֵה", סשה ניקיטינה
עבודותיה של האמנית החיפאית, סשה ניקיטינה ילידת סנט פטרסבורג, נולדות מתוך חומר גלם בלתי צפוי: סדרה בלשית רוסית אהובה משנות ה-90 "רחובות הפנסים השבורים". מתוך פריימים שצולמו ישירות ממסך המחשב, נוצר מפגש בין שתי רשתות פיקסלים – של המסך ושל מצלמת הטלפון – שמייצר עיוות אופטי: מוּאֵרה. תבנית של פסים צבעוניים המופיעה במקום הרגיש ביותר של התמונה – הפנים, המבט.
המוּאֵרה בעבודותיה אינה רק תופעה טכנית אלא עמדה. היא מסרבת להיות שקופה כלפי הצופה, מעכבת את הקריאה המיידית של הדימוי, ומכריחה אותנו להתקרב, להטות את הראש, לנסות ליישר את התמונה ותמיד להיכשל מעט. בו בזמן, טקסטים בקירילית מופיעים על גבי הבדים כמסגרת אטומה למי שאינו קורא רוסית, ופתוחה למי שכן, כשכבה נוספת של חשיפה והסתרה בו-זמנית.
הפריימים מתוך הסדרה, אינם מתארים עבר נוסטלגי או רומנטיזציה של השנים הפרועות ולא גינוי דידקטי. הם משמשים כשפה חזותית: זמן שבו הגבול בין השוטר לפושע היה מטושטש, בין הסדר לכאוס, בין מה שגלוי למה שמוסתר. דמות השוטר הסובייטי-פוסט-סובייטי – עייפה, מפוכחת, אלכוהולית ומהורהרת בעת ובעונה אחת והיא הופכת אצל ניקיטינה לצומת של מבט סמכותני, זה שהאמנית מבקשת להפוך ולערער.
ההעתקה מהמסך אל הבד אינה נקייה מאלימות. הבדים עצמם ממוחזרים, תחת שכבת הצבע החדשה נושמת עדיין יצירה קודמת, זרה, שמבצבצת החוצה או נבלעת בשקט. כך גם הזיכרון: לעולם לא נקי, לעולם לא שלם, תמיד כפול חשיפה.
לצד הציורים, סדרת החריטות (drypoint) מבודדת מתוך אותם פריימים פרט קטן ושולי:מכונית, טלפון, קו קיר ומנתקת אותו מהנרטיב הרחב. הבידוד הזה הוא תרגום נוסף של אותה אסטרטגיה: ככל שהדימוי מצטמצם, כך הוא הופך סגור וקשה לפענוח מיידי – שכבת אטימות נוספת, הפעם דרך מחיקה וקו חרוט ולא דרך צבע.
ניקיטינה, 33, היא בוגרת האקדמיה לאמנויות על שם איליה רפין בסנט פטרסבורג ותואר שני באמנות MFA מאוניברסיטת חיפה, מתגוררת ויוצרת בחיפה.
במרכזה של התערוכה, אותה עצרה ליאת מולכו, עומדת חוויית הבין לבין של המהגרת: המבט הבוחן שמופנה כלפיה במדינה החדשה מהדהד את המבט הפוליטי-ביורוקרטי שאותו נטשה. שתי הגזרות – האזרח הרוסי הנתון תחת מעקב, והמהגרת הנתונה תחת בחינה – חולקות אותה אסטרטגיה: מתי להיות שקופים, ומתי לבלוט. ניקיטינה, מתוך הבד, בוחרת להפוך את הכיוון: לא עוד מי שנצפית, אלא מי שצופה ומכוונת את המבט בחזרה.
"מוּאַרֵה", מאת סשה ניקיטינה. גלריית מרכז חדרים, רחוב ד׳ישראלי, חיפה. פתיחה: שישי, 24 ביולי, שעה 11:00. נעילה: 3 בספטמבר.
